<h1>תמים דעים להראב"ד סימן ק"ז</h1>
<h2>דף נה:</h2>
אמר רב הונא יין כיון שהתחיל להמש' עושה יין נסך וכו' ופי' והלא אי אפשר שלא נמשך היין מכאן ולכאן ומשני הגת פקוקה ומלאה. פקוקה שלא (יחד) [ירד] מן הבור כלום מלאה שאפילו הגת עצמו לא נמשך מצד זה לצד זה פ"א מלאה שיש ענבים בכל קרקע הגת שאף על פי שאינה מלאה עד פיה אינו יין הואיל והוא מעורב עם הענבים הדרוכים ואפשר להעמידו.
<h2>דף נז.</h2>
ההוא עובדא (דהוא דבירם הג') [דהוה בבירם] דההוא ע"א דסליק בדיקלא ונגע בחמרא שלא בכונה. פי' ידו הכניס שמה אפילו הכי שרייה רב לזבוני וכו' דהא שלא בכונה הוה ונראה שלא ניסך ואית דגרסי ואייתי לוליבא ונגע ברישא דלוליבא בחמרא וכו' מכל מקום לא שני לן בין כחו למגעו כשלא בכוונה ניסוך דבשתיה אסור בהנאה שרי אלא כההיא שלא בכונה דרבי יוחנן בן ארזא שלא ידע מתחלתו ועד סופו כדפי' במתני'.
<h2>דף נט:</h2>
ההיא חביתא דאשתקול ברזא דילה אתא ע"א ע"א נקטה ואית דגרסי אתא ע"א אנח ידיה עליה כל דלהדי ברזא הוא מה שבסביבות הברזא שנגע בה הע"א ונשתכשך בחזרתו שאי אפשר להחזרת הברזא שלא ישתכשך משהו שבסביביו לפי כי הקלוח כשאדם מפסיקו חוזר לאחוריו מפני הפסקתו ואחר שעה הוא חוזר ונח על הדבר המפסיקו והשאר מותר וזה אין (לי) [לו] שיעור מכוון אלא דבר מועט הוא איכא דאמרי דעד ברזא וכו' והאי לישנא סבירא ליה דאף על גב דלא נשתכשך בברזא אלא מה שבסביבי' אפי' הכי בתורת חבור מחבר מה שלמעלה מן הברזא דהוה ליה כשוליו שהמשקה (גדור) [גרור] על ידו או כפיה שהמשקה משוך על ידו מי לא מודית שאם הכניס ידו לתך החבית ושכש' בו שכלו אסור מתורת חבור ולית ליה להאי לישנא רואין דמכל מקום השתא מיהת בשעת נגיעה הרי מה שעל הברזא גרור על (הברזל) [הברזא] והוי חבור וכלו אסור בהנאה ומה שלמטה הימנו מותר בהנאה כדפרישית.
<h2>דף עב.</h2>
אמר רב הונא נצוק לטומאה ולטהרה לא הוי חבור וכו' לענין יין נסך הוי חבור שאם היה מערה מחבית של היתר לחבית של איסור או שנגע ע"א למטה כל היין העליון אסור ודוקא שמערה דרך פיה או דרך שוליה שכלו נמשך אחר הנקב אבל אם היה מקלח מן הצדדין לא עדיף ממגעו בלא ניצוק ואינו חבור אלא לאותו היין שעד הנקב מלמעלה כההוא מעשה דרב פפא [גבי ברזא לעיל] דמגעו הוה ולא ניצוק הוה אלא בגופו נגע ולא הוי חיבור אלא מה שלמעלה מן הנקב ואי קשיא לך הא גבי מקוה אמרי' עירוב מקואות כשפופרת הנוד והנה כי כלן נעשו חיבור בין למעלה מן הנקב בין למטה התם לאו בחיבור הוו אלא משום עירוב הוא ומה שעד הנקב מלמעלה הוי חיבור ומה שלמטה מן הנקב נהי דחבור לא הוי עירוב מיהא הוי שהמשקין העליונים מעורבים עם התחתונים וכיון דעירוב הוי לא איכפת לן וגבי יין נסך נמי העליון נאסר מפני חיבור [בהנאה] והתחתון משום עירוב [ואסור רק בשתיה] כדפרשי' במעשה דברזא.
<h2>דף עג.</h2>
יין נסך אסור ואוסר במשהו וכו' מים ביין יין במים נותן טעם מים ביין יראה לי שאינו אוסר בהנאה אלא א"כ נתערב בו כדי מזיגה שיהא היין מזוג מן המים כדרך שבני אדם שותין אותו אבל אם נתערב בהם יין מעט קרוב אני לומר שאף בשתיה מותר מפני שנ"ל שהוא טעם לפגם מ"מ אני מסופק בכך שהוא מותר בהנאה וכן פי' בפ' אין מעמידין כי אתא רבין אמר רבי יוחנן יין נסך שנפל וכו' והא דרבין הלכתא דכל מין במינו ושאינו מינו סליק את מינו כמי שאינו והשאר רבה עליו מים ומבטלינן אותו ולית ליה להא דר' דימי ורב יצחק כי דבר ידוע היא כי הבור יש בו כמה קיתוניות של מים ויין של איסור הנופל בו מועט הוא דהא קיתון של מים מבטל את טעמו וטעמא דנפל שם קיתון של מים הא לאו הכי אוסר את כל הבור שנפל שם קיתון של מים תחלה קודם שיפול שם האיסור ואעפ"י שאותן המים כבר נתבטל טעמן ביין של היתר כשיפול שם האיסור בטלוהו המים בטעמן מצא מין את מינו וניער מל' ניער את הקדרה כלו' ערבב את כלו ועשהו כמותו והנה אין בהאי כדי לבטל כל טעם היין.
<h2>דף עד.</h2>
אמר רב נחמן הלכה למעשה יין נסך יין ביין אסור חבית בחבית מותר סתם יינן אפילו יין ביין מותר בהנאה כרשב"ג דאמר ימכר כלו לגוים חוץ מדמי יין נסך שבו פי' יין נסך גמור יין ביין כלו אסור בהנאה ואפילו במשהו. חבית בחבית כלומר שנתחלפה לו חבית של היתר בחבית של איסור ולא הוכרה איזה היתר ואיזו איסור האחת מותרת בהנאה ואחת אסורה בהנאה. סתם יינן אסור דרבנן הוא אפילו יין ביין ימכר כלו לגוים חוץ מדמי אותו יין. ולענין שאר איסורי הנאה כגון ערלה וכלאי הכרם וכיוצא בהן נראה לי שאין דנים בהם דין זה. ולענין שאם נתחלף (לי) [לו] אוכל באוכל אפי' הוא דבר שבמנין כאגוזי פרך ודכוותייהו שהם אוסרים את כל תערובתן. הני מילי באכילה אבל בהנאה אהניא להו חשיבותיהו דדמיהן אסורין לעולם ויוליך הנאה לים המלח אבל תערובתן מותר בהנאה. ואם נמוחו בשל היתר בזה נשתנה דינם כיין נסך דיין נסך אוסר את כל היין המותר אפילו בהנאה ושאר איסורי הנאה כגון ערלה ודכותה אם נמוחו בטילין במאתים ומותרים אף באכילה. ולענין חמץ בפסח אם נתערב לו פת בפת והוא מככרות של בעל הבית הכל אסור באכילה ואינו אסור בהנאה אלא דמי אותה הפת דומיא דחבית. ואם נימוח בשל היתר בזה חמור דינו מיין נסך. כי יין נסך במינו במשהו שלא במינו בנותן טעם אבל בפסח בין במינו [בין] שלא במינו במשהו לאכילה. דהכי אפסיקא הלכתא פרק כל שעה. ולענין אסור הנאה דינו קל מיין נסך שאינו אוסר את תערובתו בהנאה לא במינו ולא בשאינו מינו אלא א"כ הוא ממכשירי המאכל כגון זיתום המצרי ושכר המדי וכיוצא בהן השנוים בפרק אלו עוברין שהם חשובים כאלו הכל חמץ. וכנגדו ביין נסך בשאינו מינו כדאמרינן בכבשין לדעת חזקיה כי בידוע שנתן לתוכו יין נסך אסורין בהנאה אבל במינו אפילו משהו אסור את הכל בהנאה ויין במים נמי אם נתערב בו כדי שיהו המים ראוים לשתות על ידו בתורת יין אפי' על ידי הדחק שהרי הוא ככבשין ואסור הכל בהנאה ואפי' סתם יין מאי טעמא הוה ליה כאילו איתיה ליין בעיניה ואינו מעורב בדבר אחר יין ביין נמי מסתם יין אם נתערב בו הרבה כדי שבכנגדו במים יהיו ראוים לשתיה על ידו אסור הכל בהנאה שלא אמרו יין ביין להקל אלא להחמיר. כך נראה לי לפ' הסוגיא של כאן והגאון ר' יצחק כתב על המשנה שלמעלה אלו אסורין ואוסרין בכל שהן וכו' יאמר דליתא להא כללא דהא קיימא לן דחמץ בפסח אוסר במשהו. ואני לא מצאתי את דבריו בכל הגמרא שאסרו חכמים את תערבתו בהנאה משום חמץ משהו ואי משום הנך דפרק אלו עוברין הנהו לאו במשהו מתסרי אלא נותן טעם הרבה ולא עוד אלא שגוף המאכל אינו נעשה זולתו וכבר פרשו אחד מהם וזהו דזיתום המצרי ואמרו כי הוא תלתא חיטי תלתא קורטומי תלתא מלחא והוא מעיד על האחרים שאינן במשהו. ומאין לנו לדחות סוגיא אחת מדעתנו בלא ראיה בלא עדים כי ודאי מבלי ספק כבר אמרנו בכאן שאי(נ)ן כל דבר אוסר תערובתו בהנאה אלא א"כ הוא דבר שבמנין. וחמץ בפסח מזה הכלל הוא כמו שאמרנו כי ככרות של בעל הבית אף לענין חמץ בפסח נאמרו זולת יין נסך שאוסר במשהו בהנאה ואפילו טיפת יין אוסרת הכל בהנאה כיין נסך גמור. וכמדומה שלא כיון יפה לפי' של הלכה ושיטפא הוא כי שמא היה סבור כי לענין (אכילה) [הנאה] קא מיירי, ואינו אלא לענין (הנאה) [אכילה] כמו שפירשתי מראיות ברורות ודבריו נכוחים.
<h2>דף עה.</h2>
מניחין תחת הצנור וכו' כי מפני כח המים הבאים עליו כל שעה שוטף ומעביר מהן כל המשקה שבלעו ותרוייהו קיימי אשיפה ואגמי וכמה צריך לשהותן תחת הצנור בתקופת טבת ותמוז חצי יום וחצי לילה בתקופת ניסן ותשרי או יום או לילה לפי ששוים הם היום והלילה ודוקא עקלין דאין המים מתכנסים בהם וסגי להו בצנור שמימיו מקלחין וכו' אבל נודות וקנקנים וכל כלים האוסרים לא סגי להו בהכי כי קלוח' ורדיפתן מאי הוי אלא כשהוא לתוך הכלי אינ' לא מקלחין לא רודפים הילכך בעי שלשה ימים.
<h2>דף עה:</h2>
תנו רבנן הלוקח כלי תשמיש מן הגוים וכו' כלי מתכות מדיח' ומטביל' למדנו לשפשו' שצריך לטרדו במים לשפשפו במים בידו ולא שיעביר עליו מים בנחת דא"כ למה הוצרכנו להדחה ולטבילה תסגי ליה בטבילה לחודה וגם נראה לי שצריך לשטפו במים אחר השפשוף. והיינו דתנן בזבחים מריק' כמריקת הכוס שטיפה כשטיפת הכוס ועל כוס אסור אמר דומיא דכלי אסור דאיירי בג'. ועוד אנו למדין מכאן כי דבר שצריך הגעלה וליבון צריך להגעילו וללבנו ואח"כ יטבילנו כדקתני מגעילן ומטבילן מלבנין ומטביל' וקרא נמי הכי כתיב תעבירו באש דהיינו ליבון ואח"כ וטהר דהיינו טבילה ואי אפיך לית לן בה דעכובא לא כתיב מכל מקום צריך שיהא זריז מדבר החוצץ בו שהרי הקשה הכתוב לטבילת הנדה.
<h2>דף עו.</h2>
רב אשי אמר לעולם כדאמרי' (מעקרו) [מעיקרא] וכו' ונראה לי דאהאי שטה סמכינן ומשום הכי אמרינן בחמץ בפסח לענין סכיני והלכתא אידי ואידי ברותחין ובכלי ראשון דאיסור חמץ מעין היתרא בלע וכי קא פליט ליתא לאיסורא בעיניה אבל הלוקח סכין מן הגוי צריך שיגעיל את קתו ברותחין והברזל שלו ילב' באור כי פעמים שצולה בו בפי הסכין כמו בשפוד והכי קתני לה בסיפא דצריך ליבון סליקו להו כל הפסקים שכתב הרב ר' אברהם ב"ר דוד ז"ל בפירוש עבודת אלילים שחבר.
